על האדישות ותחושת "המובן מאליו" של קיומנו כאן
דוגמאות לדגלים מרוטשים על בתי הישוב | צילום: אסנת שפרבר
גודל טקסט

על האדישות ותחושת "המובן מאליו" של קיומנו כאן

מבט על דגל ישראל הקרוע - מראה מעציב וכואב שאולי מצביע על שחיקה ערכית. הדגל הזה הוא לא רק ''קישוט''. הוא מייצג את הסיפור הלאומי שלנו: סיפור של היסטוריה, דם, תקווה, שותפות גורל. לראות אותו מרופט כמו סמרטוט, זו אכזבה קשה. זה הרגע לשאול: האם הדגל החיצוני שלנו שקרוע כך ברוח, מבשר על מצב האומה הקרוע בלב?

אני הולכת ברחובות היישוב שלי כאן בעמק חפר, וכל מבט אל דגל שתלוי על בית פרטי, שנתלה מתישהו בגאון וכיום קרוע לגזרים, בלוי, דהוי, עייף, ומרוטש על ידי השמש והרוח, הוא עבורי מראה עצוב, כואב ומכעיס כאחד. הצילומים המצורפים, שצולמו כדוגמאות מול מספר בתים פה ושם, מייצגים תופעה רחבה יותר, מטרידה יותר, וכואבת הרבה יותר מאשר ''רק'' בד בלוי. מההתרשמות שלי, יש אדישות של בעלי הבתים שרואים את הדגל שלהם יומיום ומאפשרים לסמל הלאומי שלנו להתפורר מול העיניים. וגם אדישות של השכנים, של העוברים והשבים שלא מעירים, ומקבלים את הדגל הקרוע כחלק מהנוף, כחלק מ''המובן מאליו''.

חווית ירי משובחת
דוגמאות לדגלים מרוטשים על בתי הישוב
דוגמאות לדגלים מרוטשים על בתי הישוב | צילום: אסנת שפרבר

דגל ישראל הוא לא ''קישוט'' ולא מפה שמחליפים רק בחג. הוא הסיפור שלנו, אחד מהסמלים הלאומיים שלנו שספוגים בהיסטוריה של דם ודמעות, בתקווה, בשיבת ציון ובהבטחה לעתיד משותף. הוא הסמל היחיד שאמור לייצג את כולנו מכל הקשת הפוליטית, מכל המחנות, מעל לכל פילוג.

והנה הוא תלוי קרוע כסמרטוט, השתיקה רועמת, ולי כואב בלב. הדגל המרוטש משקף בעיניי שחיקה ערכית מסוכנת. הוא משקף את התחושה ש"כאן זה רק עוד מקום", שאין שום ייחוד או גאווה במעמדנו כאן, אשליה של "המובן מאליו", שאנחנו כאן במקרה, ושבאותה מידה יכולנו להיות בכל מקום אחר בעולם (כמו הנטייה לבחור שמות בינלאומיים לילדים, ובכך לטשטש את הלאומיות, את השייכות הייחודית). אבל אנחנו לא כאן ''במקרה''! אנחנו כאן בכוונה, בזכות, במאמץ כביר! אנחנו רואים דגלים גדולים ומרשימים במחאות ובהפגנות, אלה מונפים בגאווה אמיתית וצועקת. אולם, הגאווה היומיומית, זו שלא צריכה הפגנה כדי להתקיים, זו שעל בית פרטי, היא נראית לעיתים קרובות מרוטה ורפויה.

אני מבינה, הדגלים שאנו קונים כיום באיכות ירודה ומתבלים במהירות. אבל זה לא תירוץ! הדגל לא אמור להיות מוחלף רק ביום העצמאות. הוא אמור להיות מוחלף ברגע שהוא מתחיל להראות סימני בלאי או במקום זאת, לקנות דגל מבד איכותי הרבה יותר, כזה שיחזיק מעמד ויכבד את הסמל שהוא נושא. אם אנחנו לא מסוגלים לשמור על כבודו של סמל הבד שלנו, איך נצליח לשמור על כבודה של הרוח הלאומית השסועה שלנו?

זו קריאה לכל אחד ואחת, אל תתעלמו ואל תהיו אדישים! שנו את ה"מובן מאליו''! הדגל הוא המראה שלנו! בעיני עצמנו ובעיני בני דתות אחרות שרואים אותו ואותנו. אם נתחיל לתקן את מה שקרוע בחוץ, אולי נתחיל לתקן גם את מה שקרוע בפנים - בלבבות, ברוח, באחדות ובגאווה שכולנו זקוקים להם עכשיו יותר מתמיד!

שמרו על כבוד הסמל שלנו, שמרו על כבודכם, בתיכם, ועל כבוד הבית הלאומי - ישראל! 🇮🇱

קוסמטיקה טבעית משובחת
💬

תגובות ()

✏️

השאירו תגובה

/500
🔒

יש להתחבר כדי להגיב

כדי להשאיר תגובה, עליך להתחבר למערכת תחילה.

🔐 התחברות / הרשמה