אף פעם לא יצא לי לקרוא ספר אימה ישראלי, עד שקראתי את החדר בקצה המסדרון. והעובדה שאני קוראת הרבה פעמים לפני השינה, בהחלט חיזקה את אפקט הצמרור. למרות שהחדר בקצה המסדרון הוא לא ספר אימה "איימתי", אלא הוא בעיקר מפחיד ועוכר שלווה ועמוק.
כזה שחושבים עליו אחרי הרבה קריאתו.
שחר הוא קופירייטר חביב ונעים, אפילו יש שיגידו חביב מדי. קצת מרצה שכזה, שישים את כולם במרכז על חשבון רצונותיו שלו. הוא נשוי לנועה היפה והמוצלחת, רוצה לאמץ את שתי בנותיה, ובסך הכל מרוצה מאד מהחיים. הם בדיוק עברו לביתם החדש והכל ורוד. נכון שנועה סובלת לפעמים מהתקפי דיכאון. נכון שאימו לא כל כך אוהבת אותה ונכון שלפעמים הוא מרגיש קצת זקן בעבודתו. אבל – חוץ מזה, הכל סבבה.
כשנועה טסה לחו"ל ושחר נשאר עם הבנות בבית החדש, דברים מסתוריים ומטרידים מתחילים להתרחש. קולות מוזרים נשמעים, חפצים עפים באוויר וזזים לבדם, ושחר מתחיל לחשוד שהוא והבנות לא באמת היחידים שנמצאים בבית. ככל שעובר הזמן, עוד ועוד סדקים נבקעים בחומת ה"הכל מושלם", והאמת מתחילה להיחשף, על כל רבדיה המטרידים.
אני לא רוצה להרוס, אז לא אעשה ספוילרים. רק אגיד שזה ספר מפחיד, חכם ומפתיע. הוא עוסק בנושאים מורכבים של זוגיות, סודות, משברים גדולים, מערכות יחסים בין הורים וילדים ובין בני זוג, ועושה זאת ברגישות ועם המון חמלה.
ואחרי שקראתי אותו, לעולם לא אסתכל על בלוני הליום מבלי לחשוש.
מומלץ בחום, וממש לא רק למי שאוהב ספרים מפחידים.
החדר בקצה המסדרון / גל ובר
הוצאת מטר
304 עמודים
ראיון עם גל ובר:
מה השלב הכי מאתגר שהיה לך בעבודה על הספר?
לעבור על כתב היד בפעם העשרים ומשהו בשלבי העריכה השונים, כדי לשפר, ולנסות לדמיין שאני קורא אותו בפעם הראשונה.
למה כדאי לקרוא ספרות מקור?
כי זה משלנו. כי לגיבורים לא קוראים ג'ורג' וג'יין אלא שחר ונועה (שמות הגיבורים בספר שלי), הסלנג והרפרנסים התרבותיים יותר מעוררי הזדהות. מת על סטיבן קינג למשל, אבל לא מכיר את כל הרפרנסים האמריקאים שלו וזה מקשה לפעמים להתחבר.
שלושה ספרי מקור שאת מאד אוהבת, ועוד שניים מתורגמים
ספרי מקור
זאבה - מעיין רוגל. החולה הנצחי והאהובה - קובץ סיפורים של חנוך לוין. געגועיי לקיסינג'ר - אתגר קרת.
ספרים מתורגמים
מבצע שיילוק - פיליפ רות. בית כברות לחיות שעשועים - סטיבן קינג.
רעות וייס, תושבת בית יצחק, היא מחברת רב המכר "מזל של מתחילים"- קומדיה רומנטית המתרחשת בעמק חפר, זוכת פרס גפן 2025.
תגובות ()