סיפור ישראלי: הסופרת רעות וייס מבית יצחק ממליצה על ספר ישראלי שאתם פשוט חייבים להכיר. והשבוע: סדרת ספרי הבלשית של נילי אסיא

יש לי חלום: תמיד חלמתי לכתוב ספר בלשי. זה אחד הז'אנרים האהובים עלי מאז ומתמיד, בעיקר ספרות בסגנון שרלוק הולמס ואגתה כריסטי.

כמה התלהבתי אם כן, כשגיליתי שנילי אסיא, סופרת עמיתה מהוצאת שתים (ההוצאה בה הוצאתי אני את הספר שלי), כתבה שלושה ספרי בלש – וליתר דיוק בלשית – עם בלשית משטרתית בשם ליאורה דגני. כשהתחלתי את הספר הראשון מהסדרה, "תיק איה", לא יכולתי להפסיק לקרוא. יותר מכך: כשסיימתי, עברתי מיד לספר הבא בסדרה: "תיק אודסקי", וכשסיימתי אותו לא הייתי מסוגלת לחכות אפילו רגע לפני שעברתי לספר השלישי: "תיק כפול".

אלה ספרים ממש טובים! הם זורמים מאד לקריאה, מרתקים ומותחים ומלאי פיתולים. הם מורכבים ועמוקים ובהחלט לא צפויים. הדמויות בהם עגולות ושבורות ומכל קצוות המפה. ועל כולם מאפילה דמותה של ליאורה דגני, הבלשית המשטרתית.

היא מבריקה ומתוסבכת, מכורה לקפה וסיגריות ומגפונים שחורים, היא מבולגנת בטירוף ומזניחה את עצמה לרמת מקרר ריק, אי אכילה ואי תדלוק. יש לה מערכת יחסים סבוכה עם הוריה והיא לא תיתן לשום דבר לעמוד בדרכה ובדרך אל דרגת הסנ"צ שהיא מייחלת לקבל. לאורך שלושת הספרים יש סיפור מסגרת שהולך ומתפתח בין ליאורה לבין גור, שותפה החתיך והחכם לצוות. סיפור המסגרת הזה היה מעניין לפחות כמו התעלומות, ולפרקים אפילו יותר – וזו מחמאה כמובן, כי התעלומות מרתקות.

אני לא יכולה לדבר יותר מדי על התעלומות עצמן, כדי לא לעשות ספוילר. אבל יש מוטיבים חוזרים בשלושת הספרים, שעוסקים בפתרון, בקילוף השכבות סביב הנרצח/ת, בסיבות לרצח ובהשפעותיהם של הנרצחים על האנשים סביבם. עוד מוטיב חוזר מעניין בספרים הללו הוא זבל, פחים, זוהמה – וזה מוטיב הגיוני למדי, שמתאים לאווירה הכללית.

אהבתי מאד את ההתפתחות האישית של ליאורה לאורך שלושת הספרים, והעובדה שהיא לא נשארת אותה הדמות לאורכם, אלא משתנה, נפשית ופיזית. אני משתוקקת ממש-ממש לקרוא את המשך עלילותיה בספר הרביעי. איזה כיף שנילי עובדת עליו בשיא המרץ!

סדרת החקירות של ליאורה דגני

תיק איה

תיק אודסקי

תיק כפול

הוצאת שתים.

ראיון עם נילי אסיא

ספרי טיפה על עצמך:

אני נילי אסיא, סופרת מתח ישראלית, וכבר כמה שנים אני חיה עם אותה חוקרת משטרה תל-אביבית, ליאורה דגני, שכל פעם מצליחה להפתיע אותי מחדש. עד היום ראו אור שלושה ספרים בסדרה: “תיק איה” (כנרת זמורה, 2019), “תיק אודסקי” (שתים, 2022) ו“תיק כפול” (שתים, 2024). בימים אלה אני עובדת על הספר הרביעי בסדרה המוביל את ליאורה לתעלומה חדשה עם קהילה סגורה, סודות מהעבר של ליאורה שקמים לתחייה ושאלות שלא נותנות מנוח.

מה היה הכי קשה בעבודה על ספר?

מאחר ואני כותבת סדרה, יש משהו מאוד נעים בלחזור שוב לדמויות האהובות, כאלה שאני מכירה כבר כמעט כמו משפחה. יחד עם זאת, נדמה לי שהאתגר האמיתי עבורי הוא לא להישען על המוכר—אלא לחדש בכל ספר מחדש, לעניין, להפתיע, ובעיקר לקחת את הדמויות צעד קדימה, כך שהקורא ירגיש שהוא חוזר הביתה, אבל עדיין מגלה משהו חדש.

למה כדאי לקרוא ספרות מקור?

כי ספרות מקור היא חלק מהתרבות שלנו, מהשפה שלנו, ממי שאנחנו. היא מספרת את הסיפורים שלנו בקצב ובניואנסים שרק כאן קיימים: ההומור, הכאב, המבט המקומי, המילים שאי אפשר באמת לתרגם. בעיניי, בלי ספרות מקור אנחנו לא רק מפסידים סיפורים, אנחנו מאבדים לאט את החיבור שלנו למקום שלנו ולדרך שבה אנחנו מבינים את עצמנו כחברה וכאנשים.

שני ספרי מקור שמאד אהבת, ועוד שניים מתורגמים:

“רצח בשבת בבוקר” - בתיה גור: כי רב־פקד אוחיון, לפחות ככה נדמה לי, הוא הפיליפ מרלו המקומי שלנו — חד, אנושי, ומדויק בנוף הישראלי.

“שיעורים בפיתוח קול” - דורית רביניאן: קראתי בנשימה עצורה, עד כדי כך שמצאתי את עצמי תוהה מה אמת ומה בדיה.

ספרות מתורגמת:

“נאמנות” - הרנן דיאז: מאסטרפיס. הרנן דיאז מבצע להטוט ספרותי מבריק שהשאיר אותי עם לסת שמוטה, ואיזה כיף זה לצלול לאמריקה של שנות ה־20 וה־30.

“בית הממתקים” - ג’ניפר איגן: מבריק בעיניי כי מה שג'ניפר איגן עושה בספר הוא לא גימיק אלא מנוע שמחבר פסיפס של קולות וזוויות לפאזל מתגמל ובו בזמן הוא גם ממשיך את “מפגש עם חוליית הבריונים” בצורה חכמה: לא סיקוול “רגיל”, אלא ספר בן־לוויה שמרחיב את העולם והחוטים שנשארים איתך הרבה אחרי הסוף.

רעות וייס, תושבת בית יצחק, היא מחברת רב המכר "מזל של מתחילים"- קומדיה רומנטית המתרחשת בעמק חפר, זוכת פרס גפן 2025.