כשהיה יהלי לביא בן חמש הוא אובחן כחולה במחלת הוויטיליגו, מחלה אוטואימונית הגורמת לאובדן הפיגמנט בעור וליצירת כתמים בהירים. האבחנה הייתה תחילתו של מסע חברתי ורגשי מורכב והוא נאלץ להתמודד עם כינויים מעליבים, מבטים תוהים ופחדים של ילדים אחרים שחששו בטעות כי מדובר במחלה מידבקת. הוא ניסה להסתיר את הכתמים באמצעות ביגוד ארוך, אך נקודת המפנה הגיעה ממקום בלתי צפוי לחלוטין.
לביא החל להתאמן בג'ודו בגיל צעיר, כך שבמקביל להתפשטות הכתמים על עורו דווקא גופו ונפשו הלכו והתחזקו. ההשקעה העצומה השתלמה והוא זכה פעמיים בתואר אלוף ישראל בג'ודו.
הניצחון האמיתי של לביא לא היה על המזרן. בגיל 12 הוא קיבל החלטה אמיצה להפסיק להרכין ראש בפני המחלה. "החלטתי שאני לא נותן לה לנהל אותי עוד", הוא מתאר בראיון למאקו את הרגע שבו בחר לשנות את הגישה שלו. "התחלתי לבחור ברגעים קטנים של אומץ, לא לשים את הקפוצ'ון, להרים את הראש, לעמוד זקוף". עם הזמן הוא הבין שהביטחון שהוא משדר החוצה משנה לחלוטין את תפיסת הסביבה.
כיום לביא הקים עמותה לתמיכה בחולים בוויטילגו מתוך תחושת שליחות, רצון למנוע מילדים אחרים לעבור את הקשיים שחווה ובמטרה להעלות מודעות, לתמוך במתמודדים עם המחלה ולהעניק להם השראה אמיתית במסע להפוך קושי לעוצמה.
תגובות ()