סיפור ישראלי: ראיון עם שרון שפיר

ספרי בכמה מילים עליך ועל הספר שלך, ואם יש תכנון, גם על הספר הבא:

אני שרון שפיר, עורכת דין (עובדת במשרד מבקר המדינה) אבל כותבת כדי לחיות. כי אני יודעת מה אני באמת רוצה לומר, רק אחרי שאני כותבת. כשהמילים משיגות את המחשבות המסודרות, הממלכתיות.

ספר הביכורים שלי, "היררכיה של כאב", יצא לאור בהוצאת "שתיים", והיה מועמד לפרס ספיר מטעם ההוצאה.

הספר מספר על שלוש נשים שסיפוריהן משתרגים זה בזה: שירה היא דוברת בית חולים, שמפנטזת על הרגע שבו תצליח לעזוב את בעלה. נטלי, גיסתה, סוחבת איתה פוסט טראומה מן הפיגוע ממנו ניצלה לפני עשרים שנה. תהילה היא רפלקסולוגית עיוורת, שמסתירה יותר מסוד אחד. לשלושתן תחושה משותפת: משהו לא עובד. בעצם, הסיפור הוא על האופן שבו החברות והאהבה יכולות לשבור גם את הסיפורים הכי עמוקים שאנחנו מספרים על עצמנו. ושיש רגע שבו לא נותרה ברירה, וצריך להוריד את המסכות.

חוץ מזה, כתבתי את "אולי כדאי שתשבו", ביטבוקס עבור "עברית" (בעריכת ליאת לב-רן). שמספר את הסיפור שלי כמי שמלווה את בעלי, אבישי, שחלה בסרטן הדם.

זה הסיפור שלי שאמנם כרוך בשלו, כמו שאני כרוכה בו, אבל הוא גם רק שלי - שמחפשת את בעלה מחדש בתוך מי שהוא נהיה לאחר שחלה. גם את עצמי אני מחפשת, גם אני נעלמתי לי. למרות שלפעמים אני עדיין מתעקשת להשאיר אותי כפי שהייתי.

בימים אלה אני עובדת על ספר הפרוזה הבא, מקווה לסיים טיוטה ראשונה בחודשים הקרובים!

מה השלב הכי מאתגר שהיה לך בעבודה על הספר?

הכי מאתגר בעבודה על הספר הוא להפנים שהספר ייצא החוצה, עם כל הקרביים שלי שהכנסתי אליו טוב-טוב. כי לכתוב מבחינתי, זה לתת ביטוי גם בין צדדים אחרים שחבויים בי, בין אם אני רוצה ובין אם לא - כי אני מתביישת, כי זה קשה, כי זה לא נכון...

למה כדאי לקרוא ספרות מקור?

אני מאוד אוהבת ספרות מתורגמת, אבל בספרות מקור יש משום הקשבה לתדר מדויק של השפה ושל מרקם החיים מסביבנו, כמו דיאלוג חי ונושם של הכאן ועכשיו.

מה הדבר הכי כייפי בלהיות סופרת?

העובדה שזה לשחק במי שאני.

פעם ניסו לגייס אותי למוסד. זה היה אחרי שסיימתי ללמוד את התואר הראשון במשפטים ולא הייתי סגורה מה אני רוצה לעשות עם עצמי ולהיות עורכת דין היה נראה לי פתאום משעמם.

בריאיון הראשון המראיינת התרכזה בזהות האנגלית שלי והדגישה כמה זה מיוחד שאני יכולה להיראות בריטית וישראלית בו זמנית, אבל בריאיון השני היא נתנה משקל רב לחוג דרמה שהייתי בו פעם, ושאלה אם רציתי להיות שחקנית. ובכן, אף פעם לא רציתי להיות שחקנית. כן רציתי לשחק – אבל לא בטלוויזיה או בסרטים, אלא לשחק במי שאני. רציתי להיות, לפחות מדי פעם, מישהי לגמרי אחרת. הרגשתי שיש בי כל מיני סוגים של 'שרון', והסוגים האלו כלואים בתוכי ורציתי לתת להם פנים ושמות אחרים. בסוף אמרתי למוסד לא, ופספסתי את ההזדמנות לשחק באמת. אבל....מאז שאני סופרת, אני חשה הקלה מסוימת, כי הכתיבה מאפשרת לי להיות בכל רגע נתון דמות אחרת!

מה היית רוצה להגיד לעצמך מלפני עשרים שנה?

שהדבר הזה שאת עושה כל הזמן – כותבת? זה לא רק תחביב. זה מי שאת.

איזה טיפ יש לך, למי שרוצה לכתוב ספר?

· לכתוב כאילו אף אחד לא ייקרא

· לנשום עמוק כשאת מעבירה למשוב

· התמדה, התמדה, התמדה

ספרי מקור שמאד אהבת, ועוד שניים מתורגמים:

ספרי מקור:

מישהו לרוץ איתו, מאת דויד גרוסמן.

ארבעה בתים וגעגוע, אשכול נבו.

כל העומרים שהיו לה, הוצאת "כנרת", מאת אורנה ורכובסקי.

בקרוב אצלך, הוצאת "התחנה", איה אנגל.

מאה ואחת, הוצאת "שתיים", מאת דינה מוקמל פרידמן.

מתורגמים:

כל החיים לפניו, מאת רומן גארי. כי תיאור המסירות שם הרגה אותי. מאז שקראתי אותו, כל החיים אני מחפשת אחר מומו, לחבק אותו.

סטונר, מאת ג'ון ויליאמס. הו ספר שדורש קצב פעימות לב איטי יותר; הוא לא מציע דרמות גדולות, אלא התבוננות דקה ומכמירת לב בבדידותו של האדם ובוויתורים הקטנים שמרכיבים חיים שלמים.

לספריה של שרון באתר "עברית"

רעות וייס, תושבת בית יצחק, היא מחברת רב המכר "מזל של מתחילים"- קומדיה רומנטית המתרחשת בעמק חפר, זוכת פרס גפן 2025.