סיפור ישראלי: ראיון עם רוית ראופמן

ספרי בכמה מילים עליך ועל הספר שלך, ואם יש תכנון, גם על הספר הבא:

איך לספר על עצמי, ודרך איזה כובע? במדור הזה אני קודם כל סופרת, ובעולמותיי האחרים אני גם פסיכולוגית קלינית ופרופסור לספרות. ראש החוג לספרות עברית והשוואתית. ספרי "המעשה הנכון" ראה אור זה עתה, וכמו בספריי הקודמים, גם הוא מהווה עבורי מרחב שבין מציאות לפנטזיה, בין האישי והכללי, מקום לגדול בו. הרומן מלווה את לליב המתעוררת משנתה אל בוקר השבעה באוקטובר, אך למעשה מתעוררת ממה שהיא מכנה "שנת נצח" כשהתודעה האישית והנשית שלה מתחילה לבקוע בתוך כאוס גדול, בניסיון למצוא משמעות, אהבה, ולהתחבר מחדש אל בתה. ומה יהיה הספר החדש שלי? כפי שלא יכולתי לנבא את שהתרחש בספריי הקודמים, אני מניחה כי גם הספר הבא שלי יפתיע אותי.

מה הכי מאתגר בכתיבת ספר?

השלב הכי מאתגר בכתיבה, גם של "המעשה הנכון" וגם של קודמו, "לרגל הנסיבות", הוא ההתחלה. בשניהם מחקתי את מאה העמודים הראשונים. בשניהם היה שלב ארוך בו חשבתי שאגנוז את הספר. בשתי ההתחלות סבלתי, עד שמשהו התפרץ. עד שהזיהוי שיש כאן משהו בעל ערך, גבר על אי הנחת והספק.

וזה לא עזר, לדעת שחוויתי דבר דומה והתגברתי עליו. אני מדמה את זה ל"כיוון צליל". בעוד שבכלי נגינה יש אפליקציה שמסייעת לכוון את הצליל, לכוון את הטון הספרותי זה עניין של חוש שכל פעם מחדש צריך לעבוד עליו.

למה כדאי לקרוא ספרות מקור?

כי זו ספרות שנובעת מתוך המקורות שלנו ומאפשרת לנו לחשוב מחדש על דברים שלעיתים נחווים באופן אוטומטי עד שאנחנו אפילו לא שמות לב לקיומם. בספרי הפרוזה שלי זה בולט במיוחד. מדובר בספרים מאוד ישראלים, הן מבחינת הנושאים והן מבחינת השפה, הסלנג, התרבות, ומה שמכונה "לא מודע חברתי".

מה הדבר הכי כייפי בלהיות סופרת?

אני לא בטוחה שהמילה "כיפי" מתאימה לחוויה של להיות סופרת. לעיתים אני מקנאה באנשים שלא חייבים לכתוב. שזה לא חלק מההכרח שהם חווים בחיים. אבל האמת היא שלהיות סופרת זה לחיות חיים מרובים, שחורגים מעבר לקיום הפרטי שלי. יש לי אפשרות לחיות חיים של דמויות אחרות, או של אופציות אחרות של מי שהייתי יכולה להיות. מעבר לכך, להיות סופרת עבורי זה למצוא מקום לכל אותן חוויות שאינן אפשריות בחיים הקונקרטיים שלי, אבל אפשריות במרחב הספרותי. יש משהו מרפא בכתיבת ספרות, אם צולחים את הכאב החשוף הכרוך בכתיבה.

איזה טיפ יש לך, למי שרוצה לכתוב ספר?

לאנשים שרוצים להיות סופרים אגיד שכותבים רק אם יש מה לכתוב. לכל ספר צריכה להיות הצדקה. ועל מנת לכתוב צריך הרבה מאוד כנות, לא במובן של וידוי, אלא במובן של מגע עם מה שאני מכנה "אמת ספרותית".

ספרי מקור שמאד אהבת, ועוד שניים מתורגמים:

ספרי מקור שאני אוהבת: "שאהבה נפשי" של גייל הראבן, "דולי סיטי" של אורלי קסטל בלום (ניצוץ של גאונות).

ספרות מתורגמת: אני נפעמת מהכתיבה של אליס מונרו. אציין כאת את הסיפור "הסבתות", שגם העיבוד הקולנועי שלו (אימהות מושלמות), הוא גדול מהחיים. או ליתר דיוק מצליח לתפוס משהו מהגדולה שלהם. אני לא זוכרת כמה פעמים קראתי את "עפיפונים" של רומן גארי, ואת "הילדים הנוראים" של ז'אן קוקטו.

לספריה של רוית ב"עברית"

רעות וייס, תושבת בית יצחק, היא מחברת רב המכר "מזל של מתחילים"- קומדיה רומנטית המתרחשת בעמק חפר, זוכת פרס גפן 2025.